לפני בקשת הנתבעים 1,3,4,6,7 ( להלן:
"המבקשים" ) לדחיה או מחיקת התובענה על הסף, בטענה כי התובעת ( להלן:
"המשיבה" ) השהתה את תביעתה ללא הצדקה ובטענה לקיומה של עילה שנתבעה ועניין תלוי ועומד בבית משפט אחר.
התובעת, חברה לאספקת דלקים, סיפקה לנתבעים דלקים, חברה להובלות, דלקים , ע"פ חוזה שנחתם בין הצדדים,משנת 1997 והלך.
לטענת התובעת, בשנת 2007 צרכה הנתבעת דלקים על פי מסגרת האשראי כפי שהוסכם בין הצדדים, אולם לא פרעה את התחייבויותיה הכספיות עבור הדלקים שרכשה ובגין כך הוגשה תובענה זו בסך 241,154.88 ש"ח.
המבקשים הגישו כאמור בקשה למחיקת התביעה על הסף, בטענה שהגשת כתב התביעה כ-6 שנים לאחר היווצרות החוב, ועל סף תקופת ההתיישנות מהווה שיהוי בלתי מוצדק שמקים עילה לדחיית התביעה על הסף, שכן עילת התביעה נולדה כבר בשנת 2007, כאשר הנתבעים לא שילמו את חובם, והתובעת, ללא הצדק השהתה את תביעתה עד שנת 2012.
בנוסף טוענים המבקשים, כי עילה נוספת לדחיית התביעה נעוצה בכך, שהתובעים הגישו במסגרת ת.א 29319/08 תובענה בגין חלק מסכום החוב בלבד ובכך יש לטענת המבקשים, משום זניחת יתרת החוב ע"י המשיבה. לטענתם, המשיבה מנועה מלתבוע את יתרת החוב, שכן לפי תקנה 44ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ב-1984 היה עליה לתבוע את מלוא הסעד המבוקש במסגרת ת.א 29319/08 שם נקטה בהליכים משפטיים נגד חלק מהנתבעים בגין החוב הנטען.
המשיבה מנגד טוענת, כי דין הבקשה להדחות, שכן התביעה הוגשה כעת, לאחר שהמשיבה ניסתה למצות הליכי גביה מחוץ לכתלי בית המשפט, לצורך גביית החוב.
לגבי הטענה לקיומה של מניעה לתבוע את יתרת החוב מכוח הוראת 44ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, טוענת המשיבה כי ת.א 29319/08 הוגשה במסגרת בקשה לביצוע שטר בהוצאה לפועל כנגד הערבים בחברה במטרה לצמצם את נזקיה, מכיוון שסך שטר החוב עמד על סכום של 60,000 ש"ח, לא ניתן היה להעמיד את כל סכום החוב, סך של 395,786 ש"ח לפרעון במסגרת אותה בקשת ביצוע.
המבקשת בתשובתה טוענת כי מדובר במסכת עובדתית אחת שמקימה שתי "עילות משפטיות" שבגינן ניתן לקבל סעד, רק פעם אחת, ולכן , דין התביעה נשוא הבקשה להמחק על הסף.
דיון
:
כדי שטענת שיהוי תתקבל,על הנתבע להוכיח כי התובע זנח את זכותו לתבוע ו/או שבמהלך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה ו/או שהשיהוי נגרם עקב חוסר תום לב של התובע.
לגבי קיומו של איחור בהגשת התביעה נקבע בפסיקה , שהמדיניות המשפטית הראויה הנה שיש להמנע מהטלת מגבלות לפניה מאוחרת של התובע לבימ"ש במסגרת תקופת ההתיישנות, אלא אם כן בידי המבקשים ראיות כבדות משקל המעידות על כך.
"...איחור בהגשת תביעה, הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתור או מחילת התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הינה זכותו של המתדיין והיא עשויה לעיתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפתרון המחלוקת מחוץ לערכאות. לפיכך, קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו. דרישה זו מתיישבת עם הצורך להימנע מהטלת מגבלות דרקוניות על תובע הפונה לעזרת בית המשפט בתוך תקופת ההתיישנות, והיא הולמת את המדיניות המשפטית המבקשת לעודד משא ומתן בין הצדדים להשגת פתרון לסכסוך מחוץ לפתחו של בית המשפט, גם אם הדבר יארך זמן (השווה ע"א 8301/98 אנואר נ' שאפ, פד"י נו(3) 345, פסקה 5 לפסק דינו של השופט ריבלין). טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על ידי הטוען לה..." פיסקה 14 בע"א 6805/99
תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים ( פורסם בנבו ).
המבקשים מבססים את טענתם לשיהוי בהגשת התביעה על כך שהמשיבה לא תבעה במסגרת ת.א 29319/08 את כל סכום החוב.
לטענת המשיבה לא הוגשה תביעה על כל סכום החוב מכיוון ששטר החוב הוגבל לסך של 60,000 ש"ח וכדי למזער את נזקיה בלבד ולא כוויתור על יתרת החוב . מעבר לכך נטען כי המשיבה ניהלה מו"מ מחוץ לבית המשפט במטרה למנוע הליך משפטי בבית המשפט.
"...בידי התובעת שטר חוב ע"ס של 60,000 ש"ח אשר נחתם בידי נתבעת 1 ביום ההתקשרות בינהם ועליו חתומים ערבים, הנתבעת 2 והנתבע 5 על כן פנתה התובעת תחילה למימוש שטר החוב...והכל על מנת לצמצם נזקיה...לאחר שפתחה התובעת את תיק ההוצל"פ כנגד החתומים על שטר החוב היתה סבורה , כי על יתרת החוב, יואילו הנתבעים לבוא במו"מ לצורך סגירת יתרת חובם מחוץ לכותלי בימ"ש ומשלא עשו כן...לא נותרה בידי התובעת כל ברירה , אלא למצות כל זכויותיה לצורך גביית יתרת החוב מלבד מימוש הבטוחה ע"י פניה לערכאות משפטיות..." ( פיסקה 78 לתגובת המשיבה ).
לטענת המשיבה, ת.א 29319/08 הנה בקשה לביצוע שטר שהוגשה להוצאה לפעול כנגד הערבים לחובות המבקשים בגין שטר חוב שסכומו הוגבל לסכום של 60,000 ש"ח בעוד שסכום החוב הכולל עמד על סך של 241,154.88 ש"ח, .
מדובר בתביעה לביצוע שטר מוגבל בסכום ואין לראות בכך ויתור על יתרת סכום החוב. בנוסף, לא נסתרה טענת התובעת לפיה , היא יסתה לסיים את המחלוקת מחוץ לבית המשפט. המבקשים נמנעו בתשובתם מלהתייחס לטענות דנן של המשיבה , תקופת ההתיישנות לא הסתיימה ובקשת המבקשים לסילוק על הסף, בשל איחור ניכר בהגשת כתב התביעה נדחת.
בשלב זה לא שוכנעתי שהמבקשים שינו את מצבם לרעה ו/או שהתובעת נהגה בשיהוי שנגרם בחוסר תום לב. פרשנות המבקשים לנטען בכתב התביעה איננה , בשלב זה, בגדר ראיה שעומדת בנטל ההוכחה המוטל על המבקשים.
לגבי הטענה כי המשיבה הפרה את תקנה 44ב' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כאשר בחרה לפעול בדרך בה תקבל , רק חלק מהסעד שהעילה מעמידה לה, קרי, רק בסכום שטר החוב ולכן היא מנוע מלתבוע את יתרת הסעד ( ראה פיסקה 3 לבקשה ), מדובר בענייננו, תביעה שטרית שמקורה בבקשה לביצוע שטר, ואילו התביעה נשוא כתב תביעה זה מבוקש סעד בגין יתרת החוב של המבקשים.